גיליון 431 @ 04.12.2006
המטרה: דיסקים שלא ניתנים לצריבה
תוך מספר חודשים תחל הליקון ב"סירוס" דיסקים ישראליים. איך זה פוגע בכיס שלכם, ומה אפשר לעשות כדי להתגונן? מדריך צרכני מלא
16:32 03/07/2003


ש"ס קונטרול? פאסה. נאש קונטרול? פרה-היסטוריה. ברוכים הבאים ל-"קופי קונטרול" - הטריק האחרון של תעשיית המוסיקה, שנכנס עכשיו לישראל בניגוד לרצון הצרכנים. העיקרון: סירוס התרבות למען הגדלת רווחיהם של קומץ מנכ"לים. הנפגעים הישירים: הצרכנים הישרים, שנאלצים לשלם יותר בשביל מוצר שימושי פחות. הנפגעים העקיפים: האמנים, שפחות אנשים יקשיבו למוסיקה שלהם.

ההגיון פשוט: מוסיקה מסורסת אינה מתרבה, ולכן אינה שורדת בטווח הארוך. מוסיקה בלתי-מסורסת, לעומת זאת, טסה במהירות האור בכל רחבי העולם בזמן שאתם קוראים שורות אלה.

חברת EMI החלה לטפטף לישראל בחודשים האחרונים מגוון דיסקים לועזיים מוכי-גורל, המסומנים במדבקה ועליהם המילים Copy Controlled באנגלית צחה. רדיוהד הם הקורבן המרכזי. מה זה אומר? חסל סדר צריבות, העתקות וגיבויים. הדיסק הזה אימפוטנט, ולא יוכל להביא ילדים לעולם. למה? כי תעשיית המוסיקה העולמית "סובלת", ילדים. המכירות שלה נפלו בחמישה אחוזים (המון, נכון?). הקשר הסיבתי בין ה"נפילה" בהכנסות ובין מגמת ההעתקות הביתיות לא הוכח עד היום. "הדרך להתמודד עם הפיראטים היא לא באמצעות טכנולוגיה, אלא ע"י משטרה ומשפט", מסביר אודי סגל, מנכ"ל רשת חנויות צליל.

בתרבות המערב, כל אדם הוא חף מפשע עד שהוכח אחרת. חברות המוסיקה חושבות שכל צרכן הוא פיראט, גם אם הוכח אחרת. המסר של מסרסי המוסיקה פשוט וקטלני: "הכל בגללכם – אתם, הצרכנים, אשמים. אתם, הלקוחות שלנו, מסרבים ללכת אחורה לימי הוויניל העליזים. אתם, אנשי המחשבים הממושקפים, אחראים לכך שהיום אפשר להעתיק מוסיקה בהינף-מקש. זה הכל אתם" – ולא רוסיה, מעצמת הפיראטיות הגדולה בעולם, שהמערב עומד חסר-אונים מול פעילותה. תעשיית הזיופים הרוסית הסתכמה בסכום של 311 מליון דולר בשנה שעברה. למה? אנשים עניים: רוצים לקנות עותקים חוקיים, אבל לא יכולים כי אין להם כסף. בכל מדינות העולם השלישי צורבים ומעתיקים בלי הכרה, כי אף הודי או סיני לא יכול להרשות לעצמו דיסק מערבי לגיטימי במחיר 15 דולר.

וכדברי המשורר קובי אוז, "לא עלינו, הנה זה בא גם אצלנו": אל רדיוהד, אנני לנוקס וחבריה בבית EMI יצטרפו בקרוב גם אמנים ישראלים דוגמת ארקדי דוכין, שוטי הנבואה ורבים נוספים: חברת הליקון מאשרת שהיא עומדת לחתום חוזה ראשון עם החברה שפיתחה את הגנת Copy Control. עוד בקטלוג של הליקון: ריטה, יהודית רביץ, רמי קליינשטיין, אביב גפן, עברי לידר, בן ארצי, מיקה קרני, אריאל הורוביץ, עמיר בניון, יוסי ויובל בנאי. כולם עומדים לעבור תהליך של סירוס טכנולוגי.

"אין שום סיבה שלא נעשה את זה", אומר רוני בראון, מנכ"ל הליקון, בראיון לניוזלטר חיים ברשת, "אנחנו נצא עם זה די מהר, מדובר בעניין של חודשים ספורים. זה יהיה חלק מהעסק שלנו בעתיד. כבר בשנת 2004 דיסקים עבריים שייצאו ברבעון השלישי יהיו מוגנים מפני צריבה. אני לא מודאג מן התגובות – בישראל, כמות הצרכנים שיש להם נטייה לגנוב היא גבוהה באופן מהותי מהמקובל בעולם הנאור". בראון לא מסתיר את זעמו על המנטליות של הצרכן הישראלי, שהפך בשנתיים האחרונות לצרבן מקצועי. "אנחנו נטפל בזה. בסופו של דבר, אם הצרכן חושב שהוא יקבל מוסיקה בחינם, זה הולך להשתנות", הוא מבטיח.

הליקון לא לבד. גם חברת אן-אם-סי בוחנת בימים אלו מספר דרכים לאמץ את הטכנולוגיה החדשה, אך טרם גיבשה מדיניות מסודרת. "יש בזה הרבה מן הרע שאתה נותן מוסיקה וחוסם אותה מפני הצרכן שרוצה לעשות בה שימוש בכל מקום", מודה ליאת טאוב, מנהלת השיווק בחברה.

זהו טרור כלכלי מהסוג הנמוך ביותר: קומץ אנשי עסקים פוגע בציבור עצום כדי ליצור לחץ פוליטי מלאכותי על מקבלי ההחלטות. כל ילד יודע שהטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לנו לחסוך זמן ולהעתיק דיסק שלם בשתי דקות. הפיראטים אינם המצאה חדשה – זו תעשיה שהיתה קיימת מאז ומעולם, גם בימים שלפני המצאת מכשיר ההקלטה הראשון. בעידן "קופי קונטרול" האנושות הולכת צעד אחד אחורה, לפני תור הזהב של מכונות הצילום המהירות, מעבדי התמלילים המתוחכמים, הפקס הביתי המשוכלל, האינטרנט החופשי והצורבים היעילים.

אחת הבעיות של "קופי קונטרול" היא הסירוס העיוור – הדיסק לא יודע אם אתה פיראט רוסי, צרבן תמים בראשל"צ או מוסיקאי חובבני בלונדון. הדיסק לא יודע אם יש לך בכלל צורב מותקן במחשב. הדיסק לא יודע עליך כלום, אבל הוא לא ייתן לך להכין עותק בשביל להקשיב לו גם באוטו. למעשה, חלק גדול מן התקלות סביב ק"ק אירעו ברדיו-דיסק של מגוון כלי רכב בכל העולם. אפילו אם אתה חושש שהדיסק שלך יישרט ואתה צריך גיבוי דחוף – אסור, אדוני. הרי כולנו יודעים שעמוק בפנים, אתה פיראט.

התמונה עגומה למדי: כיום, הצרכנים בישראל כלל לא מודעים לעובדה שהם קונים מוצר מסורס. הלוגו השחרחר והכיתובים הזעירים (באנגלית, כמובן, כדי שסבתא אסתר לא תבין כלום) אינם נהירים לרוב הציבור. רבים גם אינם יודעים שלא ניתן להשמיע דיסקים מסורסים על גבי מחשבי מקינטוש ועל מערכת ההפעלה לינוקס, במחשבים ישנים (פנטיום I או פנטיום II במהירות של עד 266 מגה-הרץ) ולעתים גם במחשבים חדשים מסוימים. עשרות אלפי תלונות נרשמו בחברת EMI בשנים האחרונות.

בקנדה, למשל, הפיצה חברת EMI שני סוגי דיסקים של אותו אמן: המקורי והמסורס, זה לצד זה, באותה החנות. המחיר? זהה. ההגיון אומר שיש לשלם פחות על מוצר אימפוטנטי, אבל ההגיון הצרכני כבר מזמן הפסיק לשחק כאן תפקיד. אתם מתעסקים כאן עם מונופולים, ששולטים על האמנים שהם מחתימים. אם רציתם לקנות את אלבומי רדיוהד או אנני לנוקס החדשים, אין לכם שום ברירה אלא לקבל דיסק מסורס, ואין שום אפשרות להשיגם מלבד ב-EMI הבלעדית.

בארה"ב, צרכנים כבר חשבו קדימה וניסחו חוקת זכויות דיגיטלית מודרנית. לגזור ולשמור:

1) למשתמשים יש זכות לבצע "המרת-זמן" בתוכן שקנו כחוק –למשל, להקליט תוכנית בווידאו כדי לצפות בה מאוחר יותר.
2) למשתמשים יש זכות לבצע "המרת-מקום" בתוכן שקנו כחוק – למשל, לצרוב דיסק ולשמוע אותו באוטו, כדי שהמקורי יישאר מוגן בבית.
3) למשתמשים יש זכות לגבות את התוכן שלהם – למשל, לצרוב את "המסמכים שלי" למקרה שההארד-דיסק יתקלקל.
4) למשתמשים יש זכות להשתמש בתוכן שקנו כחוק בכל פלטפורמה נבחרת – למשל, לצפות בסרטי DVD גם במערכת ההפעלה לינוקס.
5) למשתמשים יש זכות להמיר תוכן שקנו כחוק לפורמט שימושי – למשל, הזכות להפוך קובץ PDF לקובץ Word לצרכי עריכה וקיצור.
6) למשתמשים יש זכות להשתמש באמצעים טכנולוגיים כדי לממש את הזכויות הקודמות – למשל, הזכות לשנות קוד תוכנה כדי להתאים אותו לצרכים אישיים וביתיים.

איך זה התחיל? חברת מידברטק הישראלית, שפיתחה את טכנולוגיית "קקטוס דאטה שילד" (CDS), הצליחה לככב סביב שערוריית נטלי אימברוליה עוד בנובמבר 2001. האלבום שהוציאה הזמרת כלל בתוכו את ההגנה המפוקפקת (דאז) של החברה, ואלפי עותקים בלתי-שמיעים הוחזרו לחנויות. מידברטק נרכשה לאחרונה ע"י חברת מאקרוויז'ן הגדולה. מסתבר שהחברה פיתחה שלושה פורמטים של הגנה, כל אחד יותר "מתקדם" מן הקודם.

הראשון (CDS-100) מאפשר השמעה מוגבלת על מחשב, וכיום איננו נפוץ במיוחד. השני (CDS-200) הוא המקובל ביותר כיום - מאפשר לנגן את המוסיקה על חלק מן המחשבים, בעיקר בעזרת נגן מיוחד המותקן בדיסק עצמו. השלישי (CDS-300) שטרם יצא לשוק, מביא לנו את המונופול האהוב מכולם לתמונה: הוא מכריח את הצרכן להשמיע את הדיסקים בעזרת נגן המדיה של מיקרוסופט בלבד. האם ביל גייטס בכלל למד משהו ממשפט מיקרוסופט האחרון? בדיוק כפי שניסה להשתלט על שוק הדפדפנים, כך הוא מנסה להשתלט על שוק נגני המדיה בעזרתם של מנהלי תעשיית המוסיקה. זו ברית בין מונופלים, שמחסלת את התחרות בתחום.

לחברת מאקרוויז'ן אין שום בעיה להודות שחור על גבי לבן בעובדה שהיא הורסת מוסיקה: "CDS מעוות עותקים בלתי-מאושרים על ידי שילוב רעשי פצפוץ מרגיזים וקפיצות בתוכן אודיו מועתק". זו דרכו של עולם: המוסיקאים מקליטים מוסיקה, חברות התקליטים דופקות אותה, ומיקרוסופט גוזרת עוד קופון.

אבל חכו, יש שכלול שטני במיוחד בפורמט CDS-300 הבא עלינו לטובה: אם תנסו לשלוח שירים מן הדיסק במייל או להפיץ אותם ברשת, הם לא ינגנו. רק מי שמחזיק את הדיסק המקורי בבית, יוכל להאזין לקטעים על גבי מחשב. על פי פרסומי מאקרוויז'ן, פיתוח הפורמט החדש אמור היה להסתיים ברבעון הראשון של 2003, מה שאומר שהוא יגיע לחנויות בעוד מספר חודשים. והדובדבן שבקצפת – הפורמט החדש יוכל להחזיק רק 72 דקות. כיום, המקסימום הוא 80 דקות. לאט לאט אנחנו מתפתחים אחורה, והאמנים יכולים להקליט פחות מוסיקה. הידד להייטק הישראלי.

איך אפשר להתגונן? ראשית, פשוט לא לקנות מוסיקה מסורסת. יש מספיק דיסקים בעולם כרגע, ולא צריך לקנות דווקא את אלו שלא יכולים להתרבות. אפשר ורצוי גם להתלונן בפני מנהלי חנויות הדיסקים על הסחורה הבעייתית שהם מוכרים. שנית, ניתן למצוא באינטרנט תוכנות שמאפשרות לעקוף את הסירוס, באמצעים טכניים מגוונים, חלקם לא כל כך פשוטים. מירוץ החימוש בין תוכנות הצריבה ובין תוכנות הסירוס צפוי להתחמם בעתיד הקרוב, ויש סיכוי לא קטן שיגיע לבתי המשפט בארה"ב ובאירופה. שלישית, אפשר עדיין להעתיק את הדיסקים בהקלטה "רגילה" בזמן אמיתי, על ידי שימוש בתוכנה דיגיטלית, שממנה ניתן ליצור קובץ WAV גדול שניתן לצרוב אותו; כמו כן ניתן להקליט את הדיסק לקלטת אודיו רגילה, כיוון שהעתקה אנלוגית איננה ברת-חסימה בשום צורה. ולסיום, אפשר תמיד להיעזר בתוכנות שיתוף הקבצים, שהן ככל הנראה הדבר הטוב ביותר שקרה לחובבי המוסיקה מאז המצאת מכשיר ההקלטה הראשון.


כתבות נוספות בנושא:

גם BMG מסרסת מוסיקה.

רשימה חלקית של דיסקים מסורסים.

אין יותר מוסיקה ללא סירוס, מצהירה BMG (רג'יסטר).

קופי קונטרול - שאלות ותשובות מטעם EMI (הגירסה התאגידית).

קופי קונטרול - שאלות ותשובות (הגירסה הצרכנית).

תעשיית המוסיקה מציגה את לוגו הסירוס הרשמי.

 
כל הזכויות שמורות 1999-2010 © נטוויז'ן בע"מ
קיבלת את ההודעה הזו כלקוח רשום לעיתון האלקטרוני "חיים ברשת". לפרטים נוספים שלח אי-מייל לכתובת service@netvision.net.il