עידו אמין נגד מחשוב אמין
איך לעצור את הפיראטיות ולהגן על זכויות היוצרים? יש רעיון שחוזר ועולה כל כמה שנים: מספר זיהוי לכל מחשב, שיאפשר לרשויות (או לגורמים מסחריים) לעקוב אחרי ההתקנות שלכם



אני זוכר את הרעיון הזה מתבשל בחבורת אינטל-מיקרוסופט לפני כשלוש שנים, והוא עורר אז נהמות זעם מצד מגיני זכויות הפרט. אינטל נאלצה להכחיש, והרעיון – כך נראה – נגנז. אלא שבינתיים קרסו שני מגדלים, היו לנו שתי מלחמות נגד ציר הרשע, והיתה זו רק שאלה של זמן עד שהרעיון יועלה מחדש.


הפעם הרעיון מועלה על ידי מיקרוסופט, אמנם בלי אינטל, אבל עם HP, IBM ו-AMD. הכותרת היא אותו "מחשוב אמין" של ביל גייטס. הוא מתקמבק כאן, אך למי שחשב ש"מחשוב אמין" פירושו תוכנה שעובדת היטב בלי באגים מסוכנים, התשובה היא אחרת.

מדובר בהתקן חומרה שיגיע על לוח האם, ואולי בשבב העיבוד המרכזי עצמו, של כל מחשב ביתי. הוא יבנה מערכת של הצפנה שתמנע גישה חיצונית למידע – ומה שלא פחות חשוב, לקבצי מוסיקה ווידאו – שנמצאים על המחשב. כל מסמך – אפילו מסמך זניח כמו פתק שנכתב בוורד – ילווה בהרשאות: מי יכול לקרוא אותו, מי יכול לכתוב אותו, ואפילו מתי ומי יכול למחוק אותו.



במאי השנה הוציאה HP את המחשב הראשון עם התקן"מחשוב אמין" על לוח האם. מדובר במחשב שבו שבב העוסק בהצפנה. השבב הוא אופציונלי, וכן יוכל להיות מושתק בפקודה מן ה-BIOS. בין השאר, סיפרו אנשי HP על התוכניות לשימוש בשבב. כל מידע במחשב יסומן על ידי תג מיוחד, בלתי ניתן להסרה, שיוכל להיקרא רק על ידי משתמש בעל דרגת הצפנה מתאימה ומערכת הפעלה מתאימה (!).

הרעיון מעורר בי חרדות – במיוחד נוכח הביקורות שכבר נשמעו לאחרונה על היישום בפועל "המחשוב האמין" של מיקרוסופט במישור העסקי. עוד סימן לכך שהעולם העסקי זע באי-נחת הוא שבניו יורק טיימס המכובד פורסמה בתחילת החודש כתבה בנושא, תחת הכותרת – "יש החשים שאבטחת המחשבים האישיים מרגישה כמו להיות בכלא". בכתבה צוטט דן סוקול, אחד מחברי "מועדון המחשבים תוצרת בית", מועדון קליפורני אגדי שבו הוצג לראשונה מחשב האפל 1 הראשון. סוקול הובא לכתבה כדי לייצג את רוח ההמצאה המקורית, שהביאה אותנו אל המחשב האישי – וגם אל האינטרנט. סוקול אומר באופן בוטה וישיר: "השימוש שמיקרוסופט עושה במונח 'מחשוב אמין' הוא דאבל-ספיק (דיבור-כפול או "שיחדש", מונח הלקוח מספרו של ג'ורג' אורוול, "1984" – ע"א). מה שהם בעצם אומרים זה 'איננו סומכים עליך, המשתמש'".

אך כאמור, העולם איננו העולם העליז של שנות השישים, בהן המציאו קליפורנים זחוחי דעת מחשבים חדשניים רק בשביל הכיף. העולם של ימינו הוא עולם קשה, בו הטרור והמלחמה הם אש המסרבת לכבות, ובכך הוא באמת דומה לעולם האורווליאני של "1984" – עולם בו המלחמה אינה פוסקת לעולם, ומהווה הצדקה למערכת חברתית קשוחה ופולשנית. עבור אמריקה (ועבור העולם בכלל), השנים האחרונות היו טראומה ששינתה תפיסות: בארצות הברית לא מדברים בימים אלה על חירויות הפרט, אלא על "בטחון המולדת" – שהוא שמו של משרד ענקי שהקים נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. כל כך ענקי עד שטום רידג', מנכ"ל המשרד לבטחון המולדת בארה"ב, "מסתחבק" לאחרונה עם קרלי פיורינה, מנכ"לית HP, כי לה יש ניסיון ביצירת מיזוגים ענקיים.


מקורות סיפרו לעיתונאית שיין האריס מ-govexec.com שהרקע להתייעצויות הוא מיזוג מחלקות. רידג' עסוק בייעול, משום שהמשרד לבטחון המולדת הוא "המיזזוג הגדול ביותר של מחלקות ממשלתיות מזה יובל". העיתונאית מדמה את האתגר של רידג' לאתגר של פיורינה, שמיזגה שתי חברות (HP וקומפאק) בהיקף 150,000 עובדים. ומסתבר שגם בתוך HP יש קשרים בטחוניים וותיקים: וויליאם מאטל, סגן נשיא של HP לאסטרטגיה עסקית, שתדרך את האריס, עבד בקהילית המודיעין קרוב לחמישים שנה.

ואולי, בין החלפת הדיעות בנושאים ארגוניים, לבין הנסיון המנומס של HP לקבל חוזים, מדברים שם גם על המחשב האישי הבא של כולנו.